1. ביצורים מוקדמים: תקופת הבית הכנענית והראשון
הביצורים המוקדמים ביותר הידועים של ירושלים מתוארכים לתקופה הכנענית‚ בסביבות שנת 1800 לפני הספירה‚ כשהעיר הייתה יישוב מבוצר קטן. עדויות ארכיאולוגיות‚ כמו גילוי "מגדל האביב"‚ מלמדות שהחומות המוקדמות האלה נבנו בעיקר להגנה מפני כוחות פולשים. מאוחר יותר‚ בתקופת בית ראשון‚ הרחיב שלמה המלך את חומות העיר כך שיכללו את הר הבית החדש שנבנה.
חומות ירושלים שימשו כמנגנון הגנה וכסמל לחשיבות הרוחנית והפוליטית הגוברת של העיר. העיר התרחבה תחת מלכי יהודה הבאים ועד לתקופת המלך חזקיהו (בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס) נעשו מאמצים לחיזוק נוסף של ירושלים‚ שמעידים על כך בניית "החומה הרחבה" כדי להגן על העיר מפני פלישות אשור.
2. תקופת בית שני וההתרחבות ההרודיאנית
חומות ירושלים עברו שינוי משמעותי בתקופת בית שני. לאחר חורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפנה"ס‚ חומות העיר נבנו מחדש בהנהגתו של נחמיה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס‚ בעקבות שובם של גולי בבל. הביצורים האלה היו צנועים יחסית למה שיבוא אחר כך.
תקופת שלטונו של הורדוס הגדול (37–4 לפנה"ס) הביאה את אחד השינויים הדרמטיים ביותר בארכיטקטורה של ירושלים‚ כולל הרחבת ביצורי העיר. הורדוס בנה חומות ענק מסביב להר הבית וחיזקו את ירושלים כמרכז מרכזי לעלייה לרגל דתית. חומות‚ שחלקן עומדות עד היום‚ היו חלק מהמאמץ הרחב יותר של הורדוס לבנות מחדש ולהאדיר את העיר. הכותל‚ שריד לתקופה הזאת‚ נשאר אחד מהאתרים הקדושים ביותר ליהדות.
3. ביצורים רומיים וביזנטיים
החורבן הרומאי של ירושלים בשנת 70 לספירה סימן את סוף בית המקדש השני ותחילתם של שינויים בנוף העיר‚ לרבות חומותיה. הרומאים הרסו חלק ניכר מהביצורים של העיר‚ אבל הם גם השאירו אחריהם שרידים שעליהם יבנו אימפריות מאוחרות יותר. במהלך התקופה הביזנטית (מאות 4–7 לספירה)‚ עברה העיר תקופה של שלום יחסי והחומות שוחזרו ברובן תחת הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה-6.
חומות כאלה שימשו להגנה על האוכלוסייה הנוצרית הגדלה‚ שכן ירושלים הפכה למוקד עלייה לרגל חשוב עבור נוצרים מרחבי העולם והחומות הקיפו אתרים דתיים מרכזיים כמו כנסיית הקבר.
4. התקופה הצלבנית והאיובית
בתקופה הצלבנית (1099–1187 לספירה) נערך שחזור גדול נוסף של חומות העיר. הצלבנים‚ עם כיבוש ירושלים ב-1099‚ נקטו במאמצים לחזק את ביצורי העיר. חומותיהם שילבו טכניקות עתיקות ומימי הביניים‚ שמשקפות את הצורך היציב להגן על העיר מפני כוחות מוסלמים שרוצים להשיב אותה.
לאחר שהסולטן האיובי צלאח א-דין כבש מחדש את ירושלים בשנת 1187‚ חומות העיר פורקו חלקית כדי למנוע מצבאות צלבנים עתידיים להשתמש בהן כדי להגן על העיר. עם זאת‚ החומות נבנו מאוחר יותר על ידי יורשיו של צלאח א-דין כדי להגן מפני פלישות פוטנציאליות אחרות.
5. החומות העות'מאניות: עידן חדש של ביצור
החומות הניצבות בירושלים כיום הן במידה רבה תוצאה של מאמציו של הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר במאה ה-16. בין 1537 ל-1541‚ הורה סולימאן לבנות את החומות שעדיין מקיפות את העיר העתיקה ומציינים את השלב העיקרי האחרון של הביצורים.
חומות עות'מאניות‚ עם שעריהן האיקוניים כמו שער דמשק ושער יפו‚ נבנו להגנה וכדי לציין את חשיבותה של ירושלים בתוך האימפריה העות'מאנית. אורך החומות היה 4 קילומטרים‚ הקיפו את העיר וכללו מגדלי שמירה וסוללות‚ הנותנים ביטחון וחלוקה ברורה בין העיר העתיקה לשכונות המתרחבות מחוץ לגבולותיה.
6. שימור החומות בעידן המודרני
עם כניסת ירושלים לעידן המודרני‚ חשיבות חומות העיר עברה מהגנה צבאית גרידא לשימור היסטורי ותרבותי. בתקופת המנדט הבריטי (1917–1948)‚ נעשו מאמצים לתחזק ולשקם את החומות‚ כדי שהן יישארו מוקד למורשת העיר.
לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967‚ כשישראל חזרה לשלוט בעיר העתיקה‚ נעשו פרויקטי שיקום נוספים. עד שנת 2024‚ החומות נשמרו בקפידה ומוכרות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו‚ שמשמשים כסמל עוצמתי לעבר המורכב של העיר.
לסיכום
התפתחות חומות העיר ירושלים משקפת את ההיסטוריה הסוערת והקדושה של העיר. מבנייתן המוקדמת ביותר בתקופות הכנענית ויהודה ועד לביצורים המרשימים שבנו הורדוס הגדול‚ הצלבנים והעות'מאנים‚ החומות היו עדות לאינספור קרבות‚ שליטים ואימפריות. כיום‚ חומות ירושלים עומדות יותר מסתם מחסומים – הן עדות למורשת היציבה של העיר‚ שמשמשות כמגן פיזי וסמלי של המורשת הדתית והתרבותית העשירה של העיר.
