דף הבית » איך אמנים ישראלים מודרניים מצליחים לשלב מסורת ורוח חדשנית?
איך אמנים ישראלים מודרניים מצליחים לשלב מסורת ורוח חדשנית?
התערוכה החדשה בגלריה לאמנות עכשווית "איבדע" מציגה הופעת בכורה מרגשת של שלושה אמנים ישראליים‚ עקורים מבתיהם בעקבות ה-7 באוקטובר‚ צעירים ומבטיחים. כשצועדים אל תוך החלל הגדול והמואר בקירות המבנה ההיסטורי‚ מיד ניכרת התחושה המיוחדת שמפיקות היצירות – הן כובשות את המבקר בגישה ייחודית‚ ממזגות בין שורשים עמוקים לבין רעיונות חדשניים ומהווות למעשה דוגמה מצוינת לצעדיה הבולטים של האמנות הישראלית המודרנית.

אמנים וטכניקות באמנות מודרנית
הטכניקות והמדיה עבור היצירות משתנות ממשכן למשכן‚ אבל הן משותפות ביניהן בהעזה שבה האמנים מפגינים בגאון שילובים מפתיעים בין מסורות עתיקות ובין עיצובים וגישות אוונגרדיות ומתקדמות. אצל האמן אייל בן סימון זה מתבטא בעבודת וידאו-ארט מורכבת הלוקחות מוטיבים קלאסיים הלקוחים משלושת הדתות הפועלות בישראל: יהדות‚ נצרות ואיסלאם‚ כמו: פסוקי תנ"ך המוצגים על פסלי ספרים שנראים כמו קטקומבות מצריות וממזגים אותם באופן הזוי עם אלמנטים טכנולוגיים קצביים של העידן הדיגיטלי.
אייל בן סימון הוא אמן צילום ניסיוני‚ פיסול וידאו ארט ומיצב‚ בן 46. אייל חיפש השראה בסביבתו החדשה‚ פיתח יצירה סביב קבוצת קברי ספרים ישנים מכוסים בקרום לבן ומוצגים כקטקומבות שעליהם הניח אייל גזירי צילום מכפר יאסיף‚ טיפוגרפיה של ציטוטים מהספרים בשילוב טיפוגרפיה ערבית. אייל בוחן את השפעת הטכנולוגיה על ההשכלה והקריאה‚ תוך שימוש בספרים כסמל לידע ומסורת מקומית.
אמנית נוספת בשם ליהי טלמור‚ יוצרת פיסול מינימליסטי מחימר ויצירות תחריט מופשות המסמלות צעדים ועקבות המושפעים מאוד מאירועי ה-7 באוקטובר ומכך שעקרו אותה מביתה בצפון. היצירות שלה מזכירות צורות ודגמים עתיקים מהמקורות היהודיים והערביים במזרח התיכון. מרקם האובייקטים הצבועים בצבע שמנוני אינטנסיבי מהדהד את המסורות העתיקות של כלי חרס וקרמיקה מן האזור.
ועבודותיה של עדי בן חורין‚ הממחישות בבהירות את סיפורה העצוב של האמנית פיבה באקו שרצתה להגיע לארץ ונאנסה ונרצחה לפני עלייתה לארץ. פסל ומיצב בן 53‚ עקור מקיבוץ בר-עם. בן חורין‚ שהתאהב במבנה העות'מאני הישן של הגלריה‚ ראה בו "אהבה ממבט ראשון"‚ והפך אותו למרחב יצירתי תוך התמודדות עם אתגרים הנדסיים ובטיחותיים. עבודתו המרכזית היא פסל העשוי מגזע עץ עתיק ועליו שמלת כלה לבנה‚ המבטאת התנגדות לאלימות וזכויות האישה ורצון בתקווה לעתיד טוב יותר.
הגישה של האמנות הישראלית המודרנית יוצרת קולאז'ים מרתקים‚ כמו האמנית דויטשר היוצרת משכבות של בדים‚ תחרות וחוטי ארוגים צבעוניים ועבים. מרחוק נראים האוביקטים כמו יצירות פיברארט פרימיטיביות כלשהן שיכולות להוציא מפיות ערביות מסורתיות. אך כשמתקרבים ומתבוננים היטב‚ מופיעים פרטים המהדהדים ממוחשבות ומקודדים‚ כמו תבניות קווים ישרות המדמות קודים של תוכנות מחשב או גרפים של נתונים ביג דאטא.
בין יופי לפרובוקציה
זהו היופי המיוחד של התערוכה ושל האמנות הישראלית המודרנית כולה – השילוב הפרובוקטיבי והמעורר מחשבה של העבר והעתיד‚ המסורת והחדשנות‚ השורשים העמוקים והחזון הרעיוני. האמנים האלה מראים שהמסורת והתרבות היהודית והערבית מהווה תשתית חזקה ועמידה עליה אפשר לבנות ולהרחיב בדרכים חדשניות ויצירתיות.
"אני מייחסת חשיבות עצומה למקורות התרבותיים והאתניים שלי‚" מסבירה ליהי טלמור בראיון קצר במהלך הצצה ראשונה לתערוכה. "זה נותן לי כר רחב ועשיר לשאוב ממנו השראה‚ רעיונות‚ סמלים וחומרים. אבל רק נקודת המוצא. מכאן אני לוקחת את כל זה ומשלבת עם התובנות והחוויות החדשניות שלי בתור אשה מבוגרת החיה בישראל המודרנית – חברה גלובלית‚ מתקדמת טכנולוגית ובועטת בסטריאוטיפים ישנים."
האמן אייל בן סימון‚ היוצר פסלי ספרים מינימליסטיים שנוצרים ממיחזור של חלקים הלקוחים ממוצרים טכנולוגיים וצרכניים ישנים‚ מביע גישה דומה. "יש כאן השראה עמוקה מהמורשת היהודית-ערבית בכלל והישראלית בפרט. יצירותיי משלבות בתוכן תכנים‚ אלמנטים ורעיונות החשובים לזהותי כישראלי וכשאדם שההורים שלו עלו ממרוקו. אבל בה בעת‚ אני חי בעולם מודרני‚ טכנוקרטי וצרכני. אז העבודות שלי משקפות תמיד איכשהו את הדואליות הזו‚ תוך כדי תרגום והמשגה חדשה של המסורות הישנות."
ישן ועתיק מול חדש וטכנולוגי
המבקרים בתערוכה נחשפים אכן לפסלים מינימליסטיים נועזים‚ בנויים ממכלולי גבס‚ מחשבים וחלקי מכונות ישנים שאגד אייל יחדיו באופן מרתק. מקרוב אפשר לראות עקבות מסורת ופולקלור ישראלי מקורי – חלק מהפסלים הם למעשה ממוחזרים מרסיסי אריחים וכלים שבורים עתיקים שהאמן אסף במשך השנים ואחרים כוללים דוגמאות של ספרים מכוסים בגבס ונראים כמו קברים של ספרים שפגו תוקפם מהעולם המודרני. כך נוצרת דרמה מרתקת המשלבת את העבר והעתיד באובייקטים אחדים.
אבל האמנים האלה שמערבבים וממזגים ישן עם חדש‚ עתיק עם מתקדם. יש גם חלק מהשראה ושאיבה מתרבויות אחרות‚ בנוסף למקורות היהודיים והערביים.
בחלל אחד בתערוכה‚ מוצגות עבודות התחריט של ליהי טלמור שעלתה לישראל מדרו אמריקה לפני דורות‚ יצרה סדרת תחריטים העוסקים בעקבות וצולמו בעכו העתיקה. היצירות מוצגות בטכניקות מורכבות של צביעה‚ תחריט ופיסול בחימר ויוצרים למעשה מעין מיצב קינטי שנע סביב חלל הגלריה.
"זו דרכי להביא את העבר אל ההווה‚" מסבירה ליהי. "אני לוקחת את המורשת התרבותית הזאת שזורמת בוורידיי‚ את היופי והסמליות העתיקים ואז ממסגרת אותם במדיה חדשניים ובתפישה אמנותית מודרנית לחלוטין. זה מייצר חיבור מרתק בין מסורת לחדשנות‚ עבר להווה."
מהעבר אל ההווה
צעד נוסף בהבאת העבר אל ההווה קיים ביצירותיו של האמן אייל בן סימון‚ ממוצא מרוקאי‚ השזורות בגלריה לצד עבודותיה של עדי בן חורין. בלילי יצר סדרת פסלי ספרים מורכבים המשלבים בתוכם מוטיבים עתיקים כמו כתב יד עברי וטיפוגרפיה ערבית מהתרבות הברברית במרוקו. אך הפסלים עצמם מבוססים על טכניקות מודרניות של הדבקת חומרים וטקסטורות שונות‚ כמו הוספת גבס‚ פיגמנטים‚ חפצים ועוד והמרקם הגס והמורכב שנוצר מהדהד את סגנונות הדאדא והסוריאליזם.
"התוצאה היא רב-שכבתית ועשירה"‚ אומר אייל‚ "ממזגת בתוכה סמלים עתיקים כמו פסוקים מהתנ"ך שהם חלק מזהותי‚ אבל בסגנון חדשני ונועז המנציח את הקול האישי והייחודי שלי. זו היכולת להפוך את המסורת לרלוונטית מחדש בצורה מקורית ופרובוקטיבית."
ההצלחה של האמנים האלה למצוא את הדרך ליצור גשר מרתק בין מקורות עתיקים לבין אמנות חדשנית היא לב לבה של הגישה של האמנות הישראלית המודרנית. כשצועדים דרך החללים השונים של התערוכה‚ מגלים תהליכים דומים חוזרים על עצמם – מסורות יהודיות וערביות עתיקות‚ השפעות מתרבויות מזרח תיכוניות אחרות‚ סמלים וחומרים היסטוריים‚ הכול מקבל ביטוי חדש וייחודי דרך מדיות‚ טכניקות וחזון אמנותי מודרניים ומקוריים.
"זו אחת מהדרכים שבהן תרבות וזהות מקומיות צומחות ומתעצבות מחדש‚" מסכם אוצר התערוכה. "האמנים הישראלים יונקים כוח עצום מהשורשים‚ אבל גם מרגישים בנוח לקחת את המקורות האלה למחוזות חדשים ובלתי שגרתיים. התוצאה היא אמנות עכשווית ייחודית‚ שמחוברת עמוקות למסורות ישראליות אבל גם רלוונטית‚ גלובלית וחדשנית".
מהלך התערוכה מוכיח כי אמנות ישראלית מודרנית מצליחה להגשים יעד זה בהצלחה. מבקרים יכולים לחוות עושר תרבותי‚ השראה היסטורית וזהות מקומית עמוקה – הכל בעזרת מדיות‚ טכניקות ורוח יצירתית חדשנית ופורצת דרך שמצליחה להמשיג מחדש ולתרגם את המסורות הישנות לעידן המודרני. זוהי הופעת בכורה מוצלחת לקבוצת אמנים ישראלים בגלריה "איבדע"‚ שגם מבשרת על העתיד של הזרם החשוב הזה באמנות.
סיכום התערוכה
התערוכה החדשה בגלריה לאמנות עכשווית "איבדע" מהווה הופעת בכורה מרגשת ומצליחה של קבוצת אמנים ישראלים ומבטיחים. היצירות המוצגות ממחישות את הייחודיות של האמנות הישראלית המודרנית – שילוב מרתק ומעורר מחשבה של מקורות מסורתיים ותרבותיים עתיקים יחד עם גישות‚ מדיות וטכניקות חדשניות ואוונגרדיות. האמנים שואבים השראה עמוקה מהמורשת היהודית‚ הערבית והמזרח תיכונית הרחבה יותר‚ אבל מצליחים לתרגם ולהמשיג מחדש את המסורות האלה בעזרת חזון אמנותי ריענון ונועז. תוצאותיהם הן יצירות רב-שכבתיות וסימביוטיות שממזגות סמלים עתיקים‚ חומרים היסטוריים וטכניקות פולקלוריות עם מדיה חדשניים‚ טכנולוגיות מודרניות וגישה פורצת דרך. כך הם מצליחים לכונן אמנות עכשווית ייחודית‚ רלוונטית וגלובלית שבה בעת ממשיכה להיות מחוברת עמוקות לשורשיה הישראליים-יהודיים. התערוכה נותנת הצצה מרגשת אל הדור הבא של כשרונות צעירים הממשיכים את המסורת החשובה הזאת ומובילים אותה לעידן חדש.