בשנים האחרונות היחסים בין ירושלים ללונדון ידעו עליות‚ ירידות ולא מעט רגעים מתוחים. מצד אחד‚ בריטניה וישראל מחזיקות בקשרים אסטרטגיים בתחומי ביטחון‚ סייבר‚ מסחר‚ מודיעין‚ חדשנות ומדע. מצד שני‚ בתקופת סטארמר התקבלו בלונדון החלטות שנתפסו בירושלים כבעייתיות מאוד‚ ובראשן ההכרה הבריטית במדינה פלסטינית בספטמבר 2025. לכן‚ כאשר לונדון נכנסת לתקופה פוליטית חדשה‚ בירושלים עולה שאלה טבעית: האם זה הזמן לפתוח דף חדש?
למה שינוי בלונדון מעניין כל כך את ירושלים?
ירושלים רגילה להביט קודם כל לוושינגטון‚ אבל לונדון היא עדיין אחת הבירות החשובות ביותר עבור ישראל. בריטניה היא חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם‚ מדינה בעלת משקל דיפלומטי באירופה ובעולם הערבי‚ שחקנית ביטחונית משמעותית ובירה שממנה יוצאות לא מעט עמדות שמשפיעות על מדינות נוספות. כאשר לונדון משנה טון כלפי ישראל‚ ההשפעה מורגשת גם בירושלים‚ גם בבריסל‚ גם בפריז ולעיתים גם בוושינגטון. מבחינת ירושלים‚ היחסים עם לונדון הם לא עניין סמלי בלבד. הם קשורים להצבעות בינלאומיות‚ לשיח על ביטחון ישראל‚ לקשרים כלכליים‚ לשיתופי פעולה בתחום הסייבר‚ למאבק באיראן‚ למאבק בטרור‚ וגם למעמדה של הקהילה היהודית בבריטניה. לכן‚ כל שינוי בהנהגה הבריטית עשוי להיות בעל משמעות ממשית עבור ירושלים.
המשקעים שנוצרו בתקופת סטארמר
כדי להבין למה עזיבת סטארמר עשויה להיתפס בירושלים כהזדמנות‚ צריך להסתכל על הרקע. ממשלת בריטניה בראשותו ניסתה להציג מדיניות מאוזנת: תמיכה עקרונית בביטחון ישראל מצד אחד‚ ולחץ מדיני סביב הסוגיה הפלסטינית מצד שני. אבל בירושלים‚ חלק מהצעדים האלה התקבלו אחרת לגמרי. ההכרה הבריטית במדינה פלסטינית‚ כפי שפורסמה בהודעת דאונינג 10 בספטמבר 2025‚ נתפסה בישראל כמהלך שמעניק פרס מדיני בזמן רגיש במיוחד. בירושלים לא ראו בכך רק מחווה דיפלומטית. מבחינת רבים במערכת המדינית בישראל‚ החלטות כאלה משפיעות על המוטיבציה של גורמים פלסטיניים‚ על הלחץ הבינלאומי סביב ישראל‚ ועל הדרך שבה מדינות נוספות מפרשות את המצב במזרח התיכון. לונדון אולי ניסתה לאותת שהיא תומכת בפתרון מדיני‚ אבל בירושלים נשמע המסר אחרת: פחות הבנה של צורכי הביטחון הישראליים‚ יותר לחץ חד-צדדי על ישראל.
הזדמנות לאיפוס בלי הכרזה דרמטית
ביחסים בינלאומיים‚ לעיתים חילופי הנהגה מאפשרים לשני צדדים לשנות כיוון בלי שאף אחד מהם ייאלץ להודות בטעות. אם בלונדון תקום הנהגה חדשה‚ ירושלים לא חייבת לצפות למהפך חד. גם לא סביר שכל החלטה בריטית קודמת תבוטל ביום אחד. אבל עצם השינוי יכול לאפשר שיחות חדשות‚ טון אחר‚ ערוצי עבודה רעננים‚ וניסיון לבנות מחדש אמון שנפגע. עבור ירושלים‚ זה חשוב במיוחד. בתקופה שבה ישראל מתמודדת עם לחצים בינלאומיים כבדים‚ כל בירה מערבית שמוכנה לדבר עם ירושלים באופן ישיר‚ ענייני ומאוזן היא נכס. אם לונדון החדשה תבחר להקשיב יותר להסברים מירושלים לפני שהיא מפרסמת הצהרות פומביות‚ זה לבדו יכול להקטין חיכוכים. לפעמים שיפור ביחסים בין ירושלים ללונדון לא מתחיל בהסכם גדול‚ אלא בשיחת טלפון שלא הייתה מתקיימת קודם.
הקשר הביטחוני בין ירושלים ללונדון עדיין קיים
למרות המחלוקות המדיניות‚ אסור לשכוח שהבסיס לקשר בין ישראל לבריטניה עדיין חזק. במסמך הרשמי של ממשלת בריטניה על מפת הדרכים ליחסים עד 2030‚ הוגדר הקשר הביטחוני בין בריטניה לישראל כשותפות אסטרטגית קרובה‚ הכוללת שיתופי פעולה מול איומים משותפים‚ סייבר‚ טרור ופשיעה. זו נקודת פתיחה חשובה מאוד לכל ממשלה חדשה בלונדון. ירושלים יכולה להשתמש בבסיס הזה כדי להזכיר ללונדון שהיחסים בין המדינות אינם מסתכמים בוויכוח על הפלסטינים. יש כאן אינטרסים עמוקים יותר: מאבק בטרור‚ התמודדות עם איראן‚ ביטחון אזורי‚ חדשנות ביטחונית‚ מודיעין‚ טכנולוגיות אזרחיות ויציבות במזרח התיכון. כאשר לונדון רואה בישראל רק דרך הפריזמה של הסכסוך‚ היחסים מצטמצמים. כאשר לונדון רואה את ירושלים כשותפה אסטרטגית רחבה‚ נפתחת אפשרות ליחסים בריאים יותר.
איראן יכולה להיות נקודת מפגש מחודשת
אחד התחומים שבהם ירושלים ולונדון יכולות למצוא שפה משותפת במהירות הוא האיום האיראני. גם אם יש מחלוקות בין ירושלים ללונדון לגבי הסוגיה הפלסטינית‚ לשתי המדינות יש אינטרס ברור בבלימת השפעה איראנית במזרח התיכון. איראן אינה רק בעיה ישראלית. היא משפיעה על היציבות האזורית‚ על נתיבי סחר‚ על מדינות המפרץ‚ על אירופה‚ ועל הביטחון הבינלאומי. ירושלים צריכה להציג בפני ההנהגה הבריטית החדשה תמונה רחבה: ישראל היא לא רק צד בסכסוך‚ אלא גם קו קדמי מול מערך אזורי שמאיים על אינטרסים מערביים. אם לונדון תבחר להתמקד בשיתוף פעולה מול איראן‚ היא תוכל לבנות מחדש אמון עם ירושלים בלי לוותר בהכרח על עמדותיה המדיניות האחרות. זה יכול להיות נתיב מעשי‚ לא חגיגי מדי‚ אבל חשוב מאוד.
גם הכלכלה יכולה לקרב בין ירושלים ללונדון
מעבר לביטחון ולדיפלומטיה‚ יש לירושלים וללונדון אינטרסים כלכליים משותפים. בריטניה וישראל מחזיקות בהסכם סחר שנכנס לתוקף לאחר הברקזיט‚ ובשנים האחרונות דובר גם על האפשרות לשדרג ולהרחיב את היחסים הכלכליים בין המדינות. מבחינת ירושלים‚ שמבקשת לחזק את מעמדה כמרכז טכנולוגי‚ רפואי‚ אקדמי ותיירותי‚ קשר יציב עם לונדון הוא יתרון משמעותי. לונדון היא מרכז פיננסי עולמי‚ וישראל היא מדינה עם יתרון גדול בטכנולוגיה‚ סייבר‚ רפואה‚ חקלאות מתקדמת ובינה מלאכותית. ירושלים עצמה יכולה ליהנות מחיבור חזק יותר עם מוסדות בריטיים בתחומי מחקר‚ בריאות‚ השקעות‚ תיירות וחינוך. אם היחסים בין ירושלים ללונדון ישתפרו‚ הדבר יכול להשפיע לא רק על משרד החוץ‚ אלא גם על אוניברסיטאות‚ חברות‚ בתי חולים‚ יזמים וגופים ציבוריים בעיר.
הקהילה היהודית בבריטניה מסתכלת גם היא לירושלים
אי אפשר לדבר על ירושלים ולונדון בלי לדבר על הקהילה היהודית בבריטניה. עבור יהודים בלונדון‚ במנצ'סטר ובקהילות נוספות‚ היחס של ממשלת בריטניה לישראל אינו רק עניין של מדיניות חוץ. הוא משפיע על תחושת הביטחון‚ על האווירה הציבורית‚ על היחס בקמפוסים‚ על השיח בתקשורת ועל האופן שבו אנטישמיות מוסווית לעיתים כביקורת פוליטית. מבחינת ירושלים‚ ממשלה בריטית חדשה שתדע להבחין בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראלית לבין דה-לגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית‚ תתרום לא רק ליחסים בין ירושלים ללונדון‚ אלא גם לקהילה היהודית המקומית. זהו נושא רגיש במיוחד‚ מפני שכל אמירה בלונדון נשמעת גם ברחובות ירושלים‚ וכל החלטה בירושלים מהדהדת גם בקהילות היהודיות בבריטניה.
האם אנדי ברנהאם יהיה טוב יותר לירושלים?
השם שמוזכר בבריטניה יותר ויותר הוא אנדי ברנהאם. לפי דיווחים בבריטניה‚ ברנהאם נחשב לאחד המועמדים הבולטים לרשת את סטארמר‚ אבל מבחינת ירושלים חשוב להיזהר ממסקנות מהירות. לא כל מנהיג חדש בלונדון יהיה בהכרח נוח יותר לישראל‚ ולא כל שינוי פנים-מפלגתי בלייבור מבטיח ריכוך ביחס לירושלים. עם זאת‚ עצם העובדה שהנהגה חדשה תצטרך להגדיר מחדש את סדר העדיפויות שלה יוצרת פתח. ירושלים יכולה לפנות מוקדם‚ להסביר מוקדם‚ לבנות קשרים מוקדם‚ ולא לחכות למשבר הבא. אם ברנהאם או כל מנהיג אחר בלונדון יבקשו לבסס תדמית של אחריות מדינית‚ ירושלים צריכה להראות להם ששיתוף פעולה עם ישראל הוא לא נטל פוליטי‚ אלא אינטרס בריטי.
ירושלים צריכה לפעול‚ לא רק להמתין
הטעות הגדולה ביותר שירושלים יכולה לעשות היא להסתכל על הדרמה בלונדון מהצד ולחכות לראות מה יקרה. שינוי הנהגה הוא רגע שבו ערוצי השפעה נפתחים מחדש. אנשים חדשים נכנסים לתפקידים‚ יועצים חדשים מקבלים כוח‚ חברי פרלמנט בוחנים עמדות‚ ומשרדי ממשלה מנסחים מחדש סדרי עדיפויות. זה הזמן שבו ירושלים צריכה להיות נוכחת. הנוכחות הזאת לא חייבת להיות רעשנית. להפך. ירושלים צריכה לעבוד בשקט‚ בחוכמה ובמקצועיות: עם דיפלומטים‚ חברי פרלמנט‚ אנשי לייבור‚ שמרנים‚ ראשי קהילות‚ אנשי עסקים‚ גורמי ביטחון‚ גופי מחקר ותקשורת. המסר צריך להיות ברור: ישראל מוכנה לדיאלוג‚ אבל ירושלים מצפה מלונדון להבין שהמזרח התיכון אינו זירה של הצהרות פשוטות. כל החלטה שמתקבלת בלונדון יכולה להשפיע בפועל על ביטחון אזרחי ישראל.
לא הכול תלוי בלונדון
חשוב לומר שגם ירושלים צריכה לשאול את עצמה איך היא מציגה את עמדותיה לעולם. לפעמים ישראל צודקת במהות‚ אבל מתקשה להסביר את עצמה באופן שמובן לקהלים מערביים. לונדון היא זירה מורכבת‚ עם תקשורת ביקורתית‚ אקדמיה חזקה‚ קהילה מוסלמית גדולה‚ קהילה יהודית פעילה ופוליטיקה פנימית טעונה מאוד. כדי להשפיע בלונדון‚ ירושלים צריכה לדבר בשפה שמבינה את המורכבות הזאת. המשמעות היא לא לוותר על עמדות ישראליות‚ אלא להציג אותן בצורה חכמה יותר. ירושלים צריכה להסביר לא רק מה ישראל עושה‚ אלא למה היא עושה זאת; לא רק מה הסכנות‚ אלא מה ההקשר; לא רק מה ישראל דורשת מהעולם‚ אלא גם מה היא מציעה כשותפה. אם ירושלים תדע לעשות זאת טוב יותר‚ ייתכן שהנהגה חדשה בלונדון תוכל לשמוע את הדברים בצורה פתוחה יותר.
הזדמנות לשיקום הדרגתי של אמון
יחסים בין מדינות לא משתנים ביום אחד. גם אם סטארמר עוזב‚ וגם אם בלונדון תקום הנהגה חדשה‚ עדיין יישארו מחלוקות. בריטניה לא תהפוך בן לילה למדינה שמקבלת כל עמדה ישראלית‚ וירושלים לא תסכים לכל דרישה בריטית. אבל שיפור ביחסים לא מחייב הסכמה מלאה. הוא מחייב אמון‚ תיאום‚ הקשבה ויכולת לנהל מחלוקות בלי להפוך כל ויכוח למשבר. מבחינת ירושלים‚ החדשות מלונדון יכולות להיות טובות אם הן יובילו להפחתת האוטומטיות הביקורתית כלפי ישראל. מבחינת לונדון‚ שיפור היחסים עם ירושלים יכול להחזיר לבריטניה תפקיד רציני יותר במזרח התיכון: לא רק מדינה שמגיבה ללחצים פנימיים‚ אלא מדינה שמסוגלת לדבר עם כל הצדדים‚ להבין איומים אזוריים ולהשפיע באופן מעשי.
לסיכום
עזיבתו של קיר סטארמר היא אירוע פוליטי בריטי‚ אבל עבור ירושלים היא יכולה להיות גם הזדמנות מדינית. אחרי תקופה של מתיחות‚ ביקורת‚ אי-הבנות והחלטות שנתפסו בירושלים כבעייתיות‚ חילופי הנהגה בלונדון עשויים לפתוח פתח לשיחה חדשה בין שתי הבירות. ירושלים צריכה לראות בכך הזדמנות‚ אך לא להשלות את עצמה שמדובר בפתרון קסם. היחסים בין ירושלים ללונדון ייבנו מחדש רק אם שני הצדדים ירצו בכך. לונדון תצטרך להבין טוב יותר את צורכי הביטחון של ישראל ואת המציאות האזורית שבה ירושלים פועלת. ירושלים תצטרך לפעול בצורה חכמה‚ מוקדמת ומדויקת מול ההנהגה הבריטית החדשה. אם זה יקרה‚ ייתכן שהכותרת על עזיבת סטארמר לא תישאר רק סיפור פוליטי מלונדון‚ אלא תהפוך גם לנקודת פתיחה לשיפור ביחסים בין ירושלים ללונדון.